<h1>שבלי הלקט דין גוי הנוגע בחומץ סימן ח'</h1>
<h2>דף ל.</h2>
מספר התרומה, פסק, דין גוי הנוגע בחומץ של ישראל, או בבוסר או ביין מבושל. משמע דחומץ שלנו ויין מבושל שלנו, אם נגע בו גוי אין בכך כלום, דהא אפילו טרח ומזייף לא חיישינן אלא לאיחלופי בשל גוי, אבל משום מגעו לשלנו לא חיישינן. וכן אמר שמואל לאבלט, גוי היה, שהיה מושך ידו מליגע ליין מבושל, וא"ל הכי אמרינן, יין מבושל אין בו משום יין נסך, וכן בבוסר יש שמתירין במגע גוי, והטעם דתנן בפרק כל הגט, [גיטין ל"א ע"א] בשעת כניסת מים לבוסר, מדקרי ליה מים, מכלל דאין שם יין נסך עליו. אמנם רבינו תם הקפיד על רבינו משולם, שהיה מנהיג היתר למגע גוי בחומץ שלנו, ולבוסר, משום דאין אנו בקיאין מתי קרוי חומץ ומתי קרוי יין, וגם בריחיה חלא וטעמיה חמרא פליגי בהמוכר פירות. ועוד, מעשים בכל יום שיש בני אדם שקורין לזה חומץ, ובני אדם אחרים קורין לו יין. וכן בבוסר אין בקיאין עד מתי קרוי בוסר, שהרי יש בני אדם קורין בוסר למה שאחרים קורין לו יין. ועוד, דבפרק כל הגט פירש רבינו שלמה ז"ל לשון שני, משעת כניסת מים לבוסר, לאחר שנסחט לטבול בו פתו נותנין בו מים, אם כן לא מיירי כלל במשקה שבתוך הבוסר. ומורי רבינו אומר שלשון ראשון נראה, דתנן פרק ד' דשביעית, הבוסר משהביא בו מים אוכל בו פתו בשדה, הבאיש, כונס לתוך ביתו. ומכל מקום, אין אנו בקיאין בו, אם כן יש ליזהר ממגע גוי לחומץ ולבוסר, אבל ביין מבושל, אעפ"י שחלוקים בפרק כירה, אי הפשירו זהו בישולו לגבי שמן, מכל מקום, לאחר שהרתיח באש, מותר בו מגע גוי, דאז קרוי מבושל לכולי עלמא.
<h2>דף עה.</h2>
משערים של רבינו האיי זצ"ל. ר' אוסר לתלות שמרים של יינינו בשקים ובכלים שהגוים תולין בהם שמרי יין שלהם. השקין אין להם תקנה, אלא אם כן השהה י"ב חדש, אי נמי, מגעילן ברותחין, כדקיימא לן בהשוכר, כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך. והכלים שמשתמשין בהם השקים מלאים שמרים, צריכין עירוי שלשה ימים, אז הם מותרים לישראל לתלות בהם השמרים שלהם, ולמד רבי כך, מההיא דאמרינן בע"ז בפרק בתרא, רווקי דארמאי, דעמרא מנגבן, דכיתנא, משהינן עד י"ב חדש ומותרין.
